מלאות וריקות כמצבי תודעה

דרך המדיטציה הבודהיסטית מכוונת אותנו לשני מצבי תודעה, שהם "מצבי קצה".

האחד הוא מצב תודעה של "ריקות", התודעה כמו מתמזגת עם האין, ונעלמת.

תיאורים מקובלים במצב הזה הם : מרחב עצום אין סופי, ריק, כלום, שמים נרחבים וכדומה.

אם אני אנסה להמנע ממושגים בסנסקריט שנוטים בעיקר לבלבל, אז בדימויים מעולם הקוסמולוגיה זה כמו להגיע אל חור שחור ולהבלע בתוכו, הכל בפנים מתמזג לאחד, יש תודעה אחת, אבל אין מודעות ואין אני במקום הזה, אפשר לחזור משם ולדעת שהיינו שם אבל אי אפשר באמת להיות בנוכחות בזמן הריק.

זה גדול מדי על התודעה האנושית הלא מוארת (כלומר על התודעה שלי).

המצב השני הוא מצב של מלאות. התודעה מלאה אהבה, התחושה היא של אחדות נפלאה והתיאורים יהיו של מילים כמו אהבה ללא תנאי, אהבה לכל היצורים, חמלה, טוב לב טהור, בליס ועוד.

אם נלך על דימויים מעולם הקוסמולוגיה החוויה כאן היא כמו שמש. קורנת אור ואהבה לכל עבר.

מצב ההארה המושלם של הבודהא הוא סוג של שילוב של שני המצבים האלה המלאות והריקות בו זמנית כל הזמן. וזו חתיכת חווית חיים עוצמתית.

בסוף שנת 2022 השתתפתי בקורס מדיטציה און ליין מעולה ממש, עברתי שם כמה קפיצות מדרגה.

אחת מהן היתה שלמדתי לכוון את התודעה שלי בזמן מדיטציה לאחת משתי האפשרויות האלה, ולתת יותר ויותר מקום למצבי התודעה האלה בזמן המדיטציה היומית שלי. חוויה מופלאה שמצד אחד מאזנת אותי ומצד שני מרימה מאוד את המצב האנרגטי נפשי שלי.

לאחרונה באמצעות מדיטציה קבוצתית של "תרגול תודעה קבוצתי", פיתחתי שדרוג מגניב למצב התודעה של הריקות, אני מכנה את השדרוג הזה אדג'ינג (מושג שלקוח מעולם המיניות המודעת), והרעיון הוא להגיע אל סף החור השחור של תודעת האין, ואז לחזור אחורה ולא להיבלע, אלא להגיד משפט שמתאר את התודעה שלי כרגע, ואז שוב לשקוע אל האין ואז שוב לחזור ולהגיד מילה או משפט. כרגע אני מצליח לעשות את זה רק בתרגול הקבוצתי וזה עדין מרגש מאוד

אשמח לשמוע אם יש עוד אנשים שמכירים את מצבי התודעה האלה?

איזה חוויות יש לכם בקצה הסקאלה של המדיטציה ?

מי שרוצה ללמוד ולהעמיק בעולמות התודעה השקטה והערה

מוזמנימות ליצור איתי קשר בפרטי